מה היומן שלנו מספר על מה שחשוב לנו?

אנחנו נוטות לחשוב על ניהול זמן דרך השאלה איך להספיק יותר.

אבל אולי השאלה המעניינת יותר היא אחרת:

מה האופן שבו אנחנו משתמשות בזמן שלנו מספר על מה שחשוב לנו?

זמן אינו רק משהו שצריך לנהל. הוא אחד המקומות שבהם הבחירות והערכים שלנו מקבלים ביטוי ממשי בחיים.

ולפעמים, דווקא כשאנחנו משקיעות זמן רב, מתקדמות ועושות את כל מה שתכננו, כדאי להאט ולבדוק לא רק כמה התקדמנו, אלא גם האם אנחנו עדיין מתקדמות בכיוון שנכון לנו.

עד לא מזמן הייתי חלק ממיזם עסקי שהקמתי יחד עם שלוש נשים נוספות.

במשך כמעט שנה וחצי נפגשנו, חשבנו, פיתחנו ובנינו מוצר. מפגישה אחת בשבוע עברנו לשתיים. השקענו זמן, אנרגיה והמון עבודה, והמיזם הלך והתקדם.

הגענו לרגע שבו כבר עמדנו לפני חתימה על הסכם מייסדות.

דווקא בנקודה הזאת ביקשתי שנאט ונקדיש מפגש לתיאום ציפיות.

רציתי שנבחן משהו שלא הופיע בתוכנית העסקית או ברשימת המשימות: עולם הערכים של כל אחת מאיתנו.

מה שהתגלה לא היה פער קטן שאפשר לפתור בעוד משימה, עוד ישיבה או חלוקת תפקידים אחרת.

גילינו שעולמות הערכים שמהם כל אחת מאיתנו מבקשת לפעול אינם נמצאים בהלימה מספקת כדי להמשיך לבנות יחד את אותו מיזם.

הבחירה שלא להמשיך הייתה הדדית.

המיזם, שכבר הושקעו בו זמן, עבודה, רעיונות ומוצר, נעצר בעקבות הפער שנחשף.

אפשר להסתכל על זה ולראות כישלון.

אבל הפער היה מידע.

הוא סיפר לנו משהו שכל שעות העבודה, המשימות וההתקדמות לא יכלו לספר.

אפשר להתקדם יחד במשך זמן רב, להשקיע, לפתח וליצור, ועדיין לגלות שהתשתית שממנה כל אחת יוצאת לדרך אינה אותה תשתית.

ההאטה לא יצרה את הפער. היא אפשרה לנו לראות אותו.

כאן ערכים מפסיקים להיות מילים יפות.

הם הופכים לכלי שמאפשר לנו לבדוק לא רק למה אנחנו נותנות זמן, אלא גם האם הדבר שאנחנו משקיעות בו את הזמן שלנו עדיין נמצא בהלימה עם מה שחשוב לנו.

היומן כראי

מה שקרה בתוך המיזם יכול לקרות כמעט בכל תחום בחיים.

משהו יכול להיות חשוב לנו ולא לקבל כמעט מקום ביומן.

ומנגד, משהו יכול לקבל מאיתנו זמן רב, מאמץ ואנרגיה, ועדיין להגיע רגע שבו כדאי לבחון מחדש את המקום שהוא תופס בחיינו.

לכן, לפני שאנחנו שואלות איך לנהל טוב יותר את הזמן שלנו, אפשר לשאול:

מה חשוב לי בחיים שאני מנהלת?

ערכים מספרים לנו מה אנחנו רוצות לטפח, למען מה אנחנו מבקשות לפעול ואיך אנחנו רוצות לחיות.

אפשר לחשוב על ערך כעל כוכב מנחה. הוא אינו מכתיב לנו מה לעשות בכל רגע, אבל הוא מאפשר לנו לבדוק את הכיוון.

היומן שלנו נותן לנו דרך מעשית לעשות זאת.

אפשר להתבונן בזמן שלנו דרך שלושה מרחבים מרכזיים:

אני

הגוף, הבריאות, המנוחה, ההתפתחות, הלמידה והזמן שלי עם עצמי.

מערכות היחסים שלי

משפחה, זוגיות, חברות והאנשים שחשוב לי לטפח את הקשר איתם.

עבודה ועשייה

הקריירה, העסק, היצירה, הפרנסה והדברים שאני מבקשת לקדם.

אין כאן שאיפה לחלוקה שווה.

החיים משתנים. יש תקופות שבהן העבודה דורשת יותר. יש תקופות שבהן המשפחה נמצאת במרכז. יש תקופות שבהן אנחנו עצמנו זקוקות ליותר מקום.

השאלה אינה האם היומן שלנו מאוזן.

השאלה היא:

עד כמה הדרך שבה הזמן שלי מתחלק נמצאת בהלימה עם מה שחשוב לי, ועד כמה היא תוצאה של מה שהיה דחוף, זמין, מוכר או דרש ממני תשומת לב?

הפער הוא מידע, לא כישלון

כשמתחילות להתבונן כך ביומן, עשויים להתגלות פערים.

לפעמים נגלה שמשהו שחשוב לנו כמעט אינו מקבל מקום.

ולפעמים נגלה את ההפך. משהו מקבל מאיתנו זמן רב, מאמץ ואנרגיה, אבל כבר אינו נמצא בהלימה עם הערכים שמתוכם אנחנו מבקשות לחיות.

בשני המקרים, הפער הוא מידע.

הוא אינו מחייב אותנו לשנות מיד כיוון. הוא גם אינו מוחק את הזמן שכבר השקענו.

הוא מזמין אותנו להאט מספיק כדי לראות.

לבדוק מה השתנה.

לברר מה עדיין נכון לנו.

להבחין בין התמדה שנובעת מבחירה לבין המשך תנועה רק מפני שכבר התחלנו ללכת בדרך מסוימת.

לפעמים הבחירה תהיה להמשיך בדיוק באותו כיוון.

לפעמים נרצה לכייל משהו בדרך.

ולפעמים נגלה שהבחירה המדויקת עבורנו היא לבחור אחרת.

לפני שמתכננות את השבוע הבא

אפשר לעשות תרגיל פשוט.

במקום לפתוח מיד את השבוע הבא ולהתחיל למלא אותו, אפשר לפתוח קודם את השבוע שכבר הסתיים.

להסתכל עליו בלי לתקן ובלי לשפוט.

מה קיבל את הזמן שלי?

מה חשוב לי ולא קיבל מספיק מקום?

מה קיבל ממני זמן רב?

האם מה שאני רואה נמצא בהלימה עם מה שחשוב לי עכשיו?

אין כאן תשובה נכונה.

המטרה היא לראות.

מודעות אינה דורשת מאיתנו לשנות כל דבר שאנחנו מגלות.

היא מאפשרת לנו לקבל מידע שהיה קשה לראות כשהיינו עסוקות בתנועה עצמה.

ומתוך המידע הזה לבחור.

מהתבוננות לפעולה

הפרוטוקול האישי

מה חשוב לי ← למה אני נותנת זמן ← האטה ← בדיקת הלימה ← בחירה ← פעולה ← מדידה וכיול

1. התבוננות

פתחו את השבוע שהסתיים.

הסתכלו על שלושת המרחבים:

אני | מערכות יחסים | עבודה ועשייה

לאן הלך הזמן שלכן בפועל?

2. הבחנה

בדקו את שני הכיוונים:

מה חשוב לי ולא קיבל מספיק מקום?

מה קיבל ממני זמן רב, והאם אני עדיין בוחרת לתת לו אותו?

3. בדיקת הלימה

מדד ההלימה שלי השבוע

זה אינו ציון לחיים. זהו מדד רגעי שנועד לעזור לנו לראות את הפער בין מה שחשוב לנו לבין המקום שהוא קיבל בזמן שלנו השבוע.

בחרו בכל אחד משלושת המרחבים את המספר שמתאר בצורה הקרובה ביותר את מה שאתן רואות כרגע:

1 כמעט אין הלימה

רוב הזמן שלי הלך לדברים שאינם משקפים את מה שחשוב לי עכשיו.

2 הלימה נמוכה

אני יודעת מה חשוב לי, אבל הוא כמעט לא קיבל מקום בזמן שלי.

3 הלימה חלקית

חלק ממה שחשוב לי קיבל מקום, ובמקביל אני מזהה פער משמעותי.

4 הלימה גבוהה

רוב הזמן והבחירות שלי ביטאו את מה שחשוב לי, ויש מקום לכיול מסוים.

5 הלימה גבוהה מאוד

האופן שבו השתמשתי בזמן שלי השבוע ביטא היטב את מה שחשוב לי עכשיו.

כעת אפשר לשאול:

מה המספרים האלה מאפשרים לי לראות?

אין צורך לבחור מיד את התחום שקיבל את המספר הנמוך ביותר. תקופה מסוימת יכולה לדרוש מאיתנו לתת יותר זמן למרחב אחד, וזה יכול להיות נכון ומדויק.

המדד אינו אומר לנו מה צריך לתקן.

הוא מאפשר לנו לראות ולבחור.

4. בחירה

מתוך מה שראיתן, מהו דבר אחד שאתן בוחרות לכייל בשבוע הקרוב?

משהו שתרצו לתת לו יותר מקום.

משהו שתרצו לתת לו פחות מקום.

משהו שתרצו להאט ולבחון לפני שתמשיכו להשקיע בו כפי שהשקעתן עד עכשיו.

5. פעולה

תנו לבחירה ביטוי ממשי ביומן.

לא ככוונה.

כזמן.

6. מדידה וכיול

בסוף השבוע חזרו לאותה בחירה ושאלו:

מה בחרתי?

מה עשיתי בפועל?

מה קרה בעקבות הבחירה?

מה למדתי?

מה נכון לי לכייל לקראת השבוע הבא?

המדידה אינה מיועדת לקבוע האם הצלחנו או נכשלנו.

היא נותנת לנו מידע לבחירה הבאה.

וכך נוצרת תנועה מתמשכת:

מודעות ← הבחנה ← בחירה ← פעולה ← מדידה ← כיול

לא להספיק יותר, לחיות קרוב יותר למה שחשוב לנו

ניהול הזמן שלנו אינו רק עניין של יעילות.

הזמן הוא אחד המשאבים שבאמצעותם הבחירות שלנו מקבלות צורה ממשית בתוך החיים.

המודעות אינה מוסיפה לנו שעות ליממה.

היא מאפשרת לנו לראות לאן הזמן שלנו הולך, לבדוק את ההלימה בין מה שחשוב לנו לבין האופן שבו אנחנו חיות, ולכייל את הבחירות שלנו תוך כדי תנועה.

לפעמים ההתבוננות הזאת מספיקה.

אנחנו רואות את הפער, משנות משהו וממשיכות.

ולפעמים אנחנו כבר יודעות היטב מה חשוב לנו, ובכל זאת מתקשות לתת לו מקום.

או שאנחנו רואות שמשהו כבר אינו מדויק לנו, אבל מתקשות לשנות את התנועה שכבר נוצרה.

שם התרשים יכול להראות לנו איפה אנחנו נמצאות.

אבל הוא לא תמיד יכול לספר לנו מה מחזיק אותנו שם.

בתהליך הליווי אפשר לפגוש בדיוק את המקום שהמדד חשף: לעשות סדר במה שמתרחש, להבין מה מנהל את הבחירות שלנו ומה מחזיק את הפער, ולברר איזו תנועה יכולה להתאים לחיים עצמם.

לא כדי שאחליט עבורך מה נכון, אלא כדי שהבחירה תהיה שלך.